עקרון העבודה הבסיסי של טכנולוגיית RFID אינו מסובך: לאחר שהתג נכנס לשדה המגנטי, הוא מקבל את אות תדר הרדיו שנשלח על ידי הקורא, ומשדר את מידע המוצר (PassiveTag, פאסיבי תג או תג פסיבי) המאוחסן בשבב עם אנרגיה המתקבלת על ידי הזרם המושרה, או לשלוח באופן פעיל אות בתדר מסוים (ActiveTag, תג אקטיבי או תג אקטיבי); לאחר שהקורא קורא ומפענח את המידע, הוא נשלח למערכת המידע המרכזית לעיבוד נתונים קשור.
מערכת RFID (זיהוי תדר רדיו) מורכבת משני חלקים: יחידת קריאה/כתיבה ומקלט משדר אלקטרוני. הקורא שולח פולסים אלקטרומגנטיים דרך האנטנה, והמקלט המשדר קולט את הפולסים הללו ושולח מידע מאוחסן לקורא בתגובה. למעשה, זוהי קריאה, כתיבה או מחיקה ללא מגע של נתונים בזיכרון.
מבחינה טכנית, "תג חכם" מורכב ממעגל RFID הכולל שבב RFID עם חלק בתדר רדיו RFID ולולאה של אנטנה דקה במיוחד המוטבעת בתג יחד עם יריעת פלסטיק דקה. בדרך כלל, תווית נייר מוצמדת לתווית זו, וניתן להדפיס בבירור מידע חשוב על תווית הנייר. התוויות החכמות הנוכחיות הן בדרך כלל בגודל של כרטיס אשראי. למוצרים קטנים יש תוויות בגודל 4.5 × 4.5 ס"מ, וישנן גם תוויות עגולים בקוטר 4.7 ס"מ המשמשות בתקליטורים ו-DVD.
היתרון של טכנולוגיית משדר בהשוואה לטכנולוגיות מזהות אחרות כמו ברקודים או פסים מגנטיים הוא הקישור האלחוטי בין הקורא למקלט המשדר: יחידת הקריאה/כתיבה אינה דורשת מגע ויזואלי עם המקלט, כך שהיא יכולה להשתלב באופן מלא במוצר. המשמעות היא שהמשדר מתאים לסביבות קשות והמקלט אינו רגיש ללחות, לכלוך והשפעות מכניות. לכן, למערכת המשדר אמינות קריאה גבוהה מאוד, רכישת נתונים מהירה, ולבסוף חיסכון בעבודה ובנייר.